האו"ם ואנטישמיות: תעודה 2008-2017

Share

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter

Recent

האו”ם ואנטישמיות: תעודה 2008-2017


הקלק כאן לדו”ח
 (באנגלית)

תקציר מנהלים

אנטישמיות היא נגע עולמי הדורש תגובה עולמית. בעשור האחרון חזינו בסדרת מתקפות קטלניות בכל רחבי העולם – מקנזס ועד קופנהגן, ממומבאי ועד טולוז – ולאו”ם תפקיד ייחודי במאבק בשנאה, בהסתה ובאלימות נגד יהודים.
אנטי-גזענות היא האידאולוגיה המגדירה את האו”ם ואת מנגנוני זכויות האדם שלו. עם זאת, לעתים קרובות, כפי שעולה בדו”ח זה מבדיקה מקיפה של בעלי תפקידים, סוכנויות ומומחים בולטים באו”ם בעשור האחרון, נראה כי האו”ם מזהה בכל מקום גזענות, אך אינו מזהה בשום מקום אנטישמיות.
להלן נציין כמה דוגמאות ראויות לציון, שמהוות חריגה מהכלל. מזכ”ל האו”ם אנטוניו גוטרש השמיע סדרת אמירות חיוביות בנוגע למאבק באנטישמיות, וזאת בדומה לקודמיו בתפקיד, באן קי-מון וקופי אנאן. העצרת הכללית ערכה פגישה בלתי-רשמית בנושא האנטישמיות בשנת 2015. תוכנית האו”ם להנגשת השואה לציבור מנציחה את השואה ומספקת מידע עליה, ומגיעה לקהלים רחבים ברחבי העולם.
אונסק”ו פרסם לאחרונה מסמך בשיתוף עם הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה (OSCE). המסמך נועד לסייע לקובעי המדיניות להיאבק באנטישמיות באמצעים חינוכיים. אף שאונסק”ו מאמץ שוב ושוב החלטות חד-צדדיות המגנות את ישראל וממעיטות בערך המורשת היהודית העתיקה בירושלים ובחברון, הארגון ערך – אחרי עיכוב מסויים – תערוכה בנושא הקשר בן 3,000 השנים של העם היהודי לארץ ישראל.
למרבה הצער, היוצאים מן הכלל מוכיחים את הכלל. במשך יותר מעשור, במהלכו נרצחו יהודים בהודו, צרפת, בלגיה, דנמרק ובמקומות אחרים בעולם – בין אם בבית ספר יהודי, במוזיאון, בבית כנסת או במרכול – הסוכנויות ובעלי התפקידים העיקריים האחראים באו”ם על אפליה, התעלמו ברובם מגילויי האנטישמיות.
המליאות באו”ם, כגון העצרת הכללית והמועצה לזכויות האדם, המקבלות מאות החלטות בשנה, כולל בנושאים הקשורים לאפליה על רקע דתי וגזעי, לא התייחסו לאיום האנטישמיות מעבר למילים בודדות המופיעות בהצהרות כלליות. עד שנת 2010, אימצו מדי שנה העצרת הכללית והמועצה לזכויות האדם החלטות בחסות הגוש האסלאמי, אשר התמקדו במה שכונה “השמצת האסלאם והמוסלמים”. החלטות אלה הסמיכו את הגופים הרלוונטיים לכתוב דו”חות מיוחדים, אך עד כה לא התקבלה אף החלטה אחת המתייחסת לשנאה ולאלימות נגד יהודים.
בשנת 2011, דנו מדינות מערביות בשינוי נוסח ההחלטה בדבר “השמצת האסלאם”, ודרשו שתהיה קרובה יותר לעמדה המקובלת, לפיה זכויות אדם שייכות לבני אדם ומתמקדות בהגנה על האמונות הדתיות של הפרט, במקום בהגנה על דת האסלאם בלבד. בעקבות שינויים אלה החל בהובלתה של ארה”ב מה שכונה “תהליך איסטנבול”, שמטרתו קידום ויישום החלטה זו של האו”ם באמצעות סדרת פגישות של מומחים. פגישות “תהליך איסטנבול” נערכו בוושינגטון, ג’נבה, דוחא, ג’דה וסינגפור. לעומת זאת, העצרת הכללית מעולם לא העניקה תוקף לפעולות כלשהן נגד אנטישמיות.
במשך כהונתו בתפקיד, בשנים 2006-2016, פרסם מזכ”ל האו”ם באן קי-מון יותר ממאה גינויים כנגד מתקפות טרור ברחבי העולם. כאשר מתקפות הטרור כוונו נגד מאמינים דתיים, מסגדים או אנשי דת נוצריים, הגינויים מצדו כללו התבטאויות קשות נגד פגיעה בבני אדם בשל אמונתם הדתית. לעומת זאת, הוא נמנע משימוש בהתבטאויות קשות כאלה בנוגע למתקפות טרור נגד מטרות יהודיות, ורבות מהן לא גינה כלל. במקרה של הפיגוע במוזיאון היהודי בבריסל במאי 2014, שבו נהרגו ארבעה אנשים, המזכ”ל באן קי-מון ציין בגינויו רק את העובדה כי ישנה אפשרות כי המניע הוא אנטישמי.
בעשור שהתחוללה בו אלימות אנטישמית מחרידה, שמר מר באן לעתים קרובות על שתיקה. מצאנו רק דוגמה אחת לגינוי ספונטני (ולא במסגרת נאום מוכן-מראש לקהל יהודי) מצדו של מר באן כלפי ריבוי המתקפות האנטישמיות באירופה, שאירעו בתגובה לאירועים באותה תקופה. היה זה בעת הסכסוך הצבאי בעזה בקיץ 2014, כאשר מר באן גינה את “העלייה במתקפות אנטישמיות, במיוחד באירופה”, יום אחד בלבד לאחר שהאשים את ישראל, כי ייתכן שביצעה פשעי מלחמה בהפגזות בעזה.
אף שהמזכ”ל באן נהג לגנות במהירות אמירות או סרטים אנטי-מוסלמיים מצד גורמים פרטיים, הוא לא התייחס להסתה המקיפה לאנטישמיות בחסות ממשלות במזרח התיכון, כולל הכחשת השואה של איראן, תיאוריות קונספירציה יהודיות וקריאות לרצח עם. את הדוגמה הבולטת ביותר לכך ניתן לראות בתגובותיו של מר באן לוועידת דרבן השנייה באפריל 2009 ולתחרות קריקטורות השואה באיראן במאי 2016.
במקרה של וועידת דרבן השנייה, כבר בקיץ 2008 – כמעט שנה לפני הוועידה – היה ברור שהתהליך שהוביל לכינוסה נוצל לרעה על ידי סדר היום האנטי-ישראלי של איראן ושל מדינות נוספות. בפגישה שנערכה לפני הוועידה בינואר 2009, תמך הנציג האיראני בגלוי בהכחשת שואה. האמירה לא זכתה לגינוי מצדו של מר באן או של אף גורם רשמי אחר באו”ם. במהלך הוועידה עצמה, תקף נשיא איראן מחמוד אחמדינג’אד את היהודים ואת ישראל מעל דוכן הנואמים, וטען כי “הציונות מגלמת גזענות, אשר משתמשת בדת באופן שקרי ומנצלת רגשות דתיים לרעה במטרה להסתיר את השנאה ואת פרצופה המכוער.” אמנם מר באן אמר כי הוא “מוקיע” את השימוש של אחמדינג’אד בוועידה כדי “להאשים, לפלג ואף להסית” וכינה את הנאום “הרסני”, הוא לא פרסם גינוי נחרץ של הנאום המתסיס והגזעני ולא קבע כי הוא אנטישמי. באופן דומה, לא גינה מר באן את תחרות קריקטורות השואה, שנערכה באיראן במאי 2016. האמירה היחידה שלו בנוגע לתחרות פורסמה באירוע לכבוד יום השואה הבינלאומי בינואר 2016, במהלכו רק הביע “אכזבה עמוקה” מהתחרות.
יש לציין, כי מאז שנכנס לתפקידו כמזכ”ל האו”ם, התבטא אנטוניו גוטרש בחריפות נגד האנטישמיות. בנאומו בפני מליאת הקונגרס היהודי העולמי בשנת 2017, הוא התחייב לעמוד “בחזית המאבק נגד האנטישמיות, כדי להבטיח שהאו”ם יוכל לנקוט בכל הפעולות האפשריות לגינוי האנטישמיות, ובמידת האפשר גם להכחדתה מהעולם.” אנו מקווים כי מר גוטרש יתגלה כמנהיג חזק יותר מקודמיו במאבק באנטישמיות במסגרת מוסדות האו”ם.
בדומה למזכ”ל באן, הנציבה העליונה לזכויות אדם, נאבי פילאי, שכיהנה בתפקיד בשנים 2008-2014,  מיהרה לגנות סרט שנתפס כאנטי-מוסלמי, וכן קריקטורות “מרושעות” שצויירו על ידי המגזין “שארלי הבדו”. היא גם גינתה מתקפות כנגד קבוצות מיעוט דתיות אחרות, וקראה לרשויות המקומיות לפעול להגנתן. עם זאת, במקרים של מתקפות קטלניות כנגד יהודים, כגון הירי בבית הספר היהודי בטולוז, שמרה לרוב פילאי על שתיקה.
אף גרוע מכך, פילאי ולשכתה נהגו להכפיש ארגונים יהודיים ולכנותם “לוביסטים של סוגיה אחת”, וזאת בשל העובדה, שביקשו למנוע את השפעת האנטישמיות על ועידת האו”ם נגד גזענות (שנקראה גם ועידת דרבן השנייה) בשנת 2009. פילאי אף העניקה לגיטימציה לאירועים אחרים הקשורים לאנטישמיות, בכך שמילאה את תפקידה הדוברת המרכזית בהם. אירועים אלו כללו כינוס בחסות הקרן הלובית “צפון דרום 21”, שמימנה וניהלה את “הפרס הבינלאומי לזכויות אדם על שם מועמר קדאפי”, וטקס בג’נבה לכבוד תומכת הטרור והמסיתה המצרית, מונה סיף, שהייתה אחת המועמדות הסופיות לפרס מוביל בתחום זכויות האדם.
הנציב העליון הנוכחי, זייד ראאד אל-חוסיין, מעלים עין מההסתה האנטישמית ומן המתקפות האלימות. הוא לא גינה את הפיגועים הקטלניים במרכול היהודי בפריז ובבית הכנסת בקופנהגן, או את ההסתה האנטי-יהודית השגרתית בעולם הערבי והמוסלמי – אף שהוא מתייחס להסתה נגד מיעוטים אחרים, כגון בני הרוהינגיה המוסלמים במיאנמר. סקירת אלפי ציוצים בחשבון הטוויטר של משרדו של זייד (@unhumanrights) העלתה כי על אף שהוא צייץ כדי להביע את חששותיו מאיומים עדכניים על מוסלמים – כגון אלימות כנגד מוסלמים בהודו, סרי לנקה ומיאנמר, או חוקים באוסטריה ובצרפת שנתפסו כאנטי-מוסלמיים – הציוצים שפרסם מתעלמים מהאיומים העולים כיום נגד יהודים, בין אם בצורת מתקפות אלימות או בצורת חקיקה המבקשת לאסור על טקסים מרכזיים ביהדות, כגון ברית המילה.
כמו גורמים נוספים באו”ם, בכל אותה העת עסק זייד גם במה שחוקרת השואה, דברה ליפשטדט, מכנה “הכחשת שואה מינורית” (softcore Holocaust denial). הוא עשה זאת באמצעות סדרת אמירות המנסות לנתק את הקשר היהודי לשואה, תוך שהוא משתמש בשואה באופן ציני כדי להגן על מהגרים מוסלמים באירופה ועל מנת לבקר את ישראל. למעשה, הציוץ היחיד של זייד שהזכיר את המילה “יהדות” היה ציוץ ממרץ 2015, בו מתח ביקורת על הניצול של אירופה את המהגרים אליה: “ועידת אוויאן 1938: #היטלר רצה להוציא את האוכלוסייה היהודית מגרמניה. מדינות לא רצו לייבא לשטחן “בעיה גזעית” ואז אירעה השואה.” לא רק שהציוץ ממעיט במשמעותה של השואה על ידי השוואת הכישלון של אירופה בהצלת היהודים בשנת 1938 לאופן שבו היא מתמודדת עם מהגרים מוסלמים כיום, אלא שהוא גם מתעלם מהסכנה, שמהווים חלק מאותם מהגרים לקהילות היהודיות המקומיות. מהגרים אלה מגיעים מתרבות אנטישמית אשר מכחישה את השואה, מבצעת דה-הומניזציה ליהודים ומסיתה לרצח שלהם.
הממונים על הדו”חות המיוחדים לענייני גזענות וחופש דת של מועצת האו”ם לזכויות אדם, אמורים להיות המומחים הראשונים שיתבטאו מטעם האו”ם כנגד אפליה ואלימות נגד יהודים. עם זאת, ככלל, לא הגיבו ממונים אלה בעשור האחרון לעלייה באנטישמיות, כולל ההסתה הרצחנית נגד יהודים בעולם הערבי והמוסלמי, או הפיגועים הקטלניים באירופה ובשאר העולם. לעומת זאת, הם השמיעו את קולם למען קבוצות אחרות שהותקפו.
לבסוף, על גופים מומחים כגון ועדת האו”ם לזכויות אדם והוועדה לביעור כל צורות האפליה הגזענית (CERD), הבוחנים את ציותן של המדינות השונות לאמנות בינלאומיות, מוטל לעקוב אחר מדינות חברות, בכל הנוגע להסתה או אלימות אנטישמית, אשר מסכנת יהודים או פוגעת בזכותם לקיים את מצוות היהדות בחופשיות. אולם, בדיקה של ההערות המסכמות של הוועדה לזכויות אדם בעניינן של המדינות החברות – כולל מדינות ערביות ומוסלמיות שרווחת בהן ההסתה האנטישמית, וכן מדינות אחרות שחוו רמות גבוהות של תקריות אנטישמיות בעשור האחרון – חושפת כי העיסוק באנטישמיות מצומצם. הביקורת שערכה ועדת זכויות האדם בצרפת, נערכה בשנים 2014 ו-2015 – תקופה שבה היקף התקריות האנטישמיות הגיע לשיא של כל הזמנים. אולם, השאלות ששאלה הוועדה את צרפת התמקדו באפליה ובאלימות נגד מוסלמים, התייחסו לאנטישמיות רק באופן כללי, והתעלמו לחלוטין ממתקפת הטרור הקטלנית, שאירעה במרכול “היפר כשר” בינואר 2015. באותו אופן, בביקורת שערכה בשוודיה, התמקדה ועדת זכויות האדם בייצוג השלילי של המוסלמים בתקשורת, אך התעלמה מההערות האנטישמיות הנשמעות תדיר מצד פוליטיקאים וגופי תקשורת בשוודיה.
באופן דומה, המחקר שערכנו לגבי ההערות המסכמות של CERD בעניינן של מדינות שונות – ביניהן ארגנטינה, דנמרק, צרפת, גרמניה, יוון, איראן, עיראק, ירדן, כווית, לבנון, מרוקו, עומאן, קטאר, רוסיה, שוודיה, תורכיה, איחוד האמירויות, ונצואלה ואוקראינה – הראה כי רק לעתים רחוקות ציינה הוועדה בת 18 החברים מתקפות אלימות כנגד יהודים או צורות אחרות של אנטישמיות. זאת, אף שהקדישה תשומת לב לאיסלאמופוביה ולאפליה נגד צוענים. בביקורת שנערכה בצרפת, נראה היה כי CERD התעניינה יותר במתיחת ביקורת על “תוכנית הפעולה הלאומית של צרפת נגד גזענות ואנטישמיות”, מאשר על המספר המזעזע של המתקפות כנגד מטרות יהודיות בצרפת, וחומרתן. המשלחת הצרפתית נאלצה להתגונן ולהסביר כי “היה צורך לשמור על התמקדות מיוחדת באנטישמיות, כיוון שיהודים עדיין נרצחים בצרפת כיוון שהם יהודים”. יתר על כן, אף שההסתה האנטישמית בעולם הערבי והמוסלמי עודדה מתקפות טרור אנטישמיות מחרידות בכל רחבי העולם, CERD התייחסה להתבטאויות מסיתות במדינות אלה רק כשהן הופנו ישירות לקבוצות אחרות – אך כאשר הן הופנו ליהודים, היא מעולם לא התייחסה אליהן.
לסיכום, מדו”ח זה עולה כי על סמך הממצאים החותכים מעשר השנים האחרונות, בעלי התפקידים והגופים הבולטים באו”ם האמורים לגנות ולהיאבק באנטישמיות, אינם עושים זאת, פרט למספר מועט של יוצאי דופן.
הגיעה העת למנהיגות. אנו קוראים למזכ”ל אנטוניו גוטרש להכיר בכישלון החרוץ של האו”ם בכל הקשור לאנטישמיות ולגבש תוכנית פעולה שתגייס בעלי עניין בולטים באו”ם, במיוחד במנגנון זכויות האדם, להפעיל את אחריותם ולהיאבק באנטישמיות, בשנאה ובאלימות כלפי יהודים בכל רחבי העולם.