הצהרתה של אימו של הנער החטוף נפתלי פרנקל במועצת זכויות האדם של האו"ם, 24 ביוני 2014, בשם ארגון UN Watch
שמי רחל פרנקל, ואני גרה בישראל. הגעתי לכאן היום כאימא. לפני 12 יום, בני נפתלי, יחד עם שני תלמידים צעירים, אייל יפרח וגיל-עד שער – שאימותיהם יושבות מאחורי – נחטפו בדרכם הביתה מבית-הספר. מאז, לא שמענו דבר – לא חדשות, לא אות חיים.
ברשותכם, אבקש לספר לכם על הנערים. בני נפתלי הוא בן 16. הוא אוהב לנגן בגיטרה ולשחק כדורסל. הוא תלמיד טוב וילד טוב – שילוב של רצינות וכיף. אייל אוהב ספורט ובישול. גיל-עד הוא קונדיטור חובב ואוהב סרטים.
בני סימס לי – אמר שהוא בדרך הביתה – ומאז נעלם. סיוטה של כל אימא הוא לחכות ולחכות עד אין קץ שבנה יחזור הביתה.
אנחנו מבקשים להביע את תודתנו העמוקה לגלי התפילות, התמיכה והאנרגיות החיוביות שהציפו אותנו מרחבי העולם.
ביושבנו באסיפה זו אני מבקשת להודות למזכ"ל האו"ם על שגינה את חטיפת ילדינו, הביע סולידריות עם המשפחות וקרא לשחרורם המידי.
ואני מודה לצלב האדום הבינלאומי על שהביע באופן ברור כי החוק ההומניטארי הבינלאומי אוסר לקיחת בני ערובה, ועל דרישתם לשחרור המידי וללא תנאים של ילדינו.
במקביל, אני מאמינה כי ניתן לעשות הרבה יותר – ויש לעשות – על ידי רבים אחרים. זו הסיבה שאנו, שלוש האימהות, הגענו לכאן היום – בפני האומות המאוחדות, ובפני העולם כולו – לבקשמכולם, לעשות כל דבר שהם יכולים להשיב את ילדינו הביתה.
כבוד הנשיא, אסור לקחת ילדים, בנים או בנות חפים מפשע, ולהשתמש בהם ככלי במאבק. זה אכזרי. מועצה זו מופקדת על הגנת זכויות האדם. אני מבקשת לשאול: האם אין לכל ילד הזכות לשוב הביתה בבטחה מבית-הספר
אנחנו רק רוצות אותם בחזרה בביתנו, במיטותיהם. אנחנו רק רוצות לשוב ולחבק אותם שוב. תודה לך כבוד הנשיא.
