קורבנות רצח העם נגד הטוטסי ברואנדה זוכרות את פגישתן עם אלי ויזל, אשר למרבה הצער הלך לעולמו אתמול, לאחר שהתעמת עם הכחשת השואה של נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד בכנס הגזענות השני בדרבן של האו"ם.
ג'נין מניושלי ברבה (Jeanine Munyeshuli Barbé):
"אדם גדול עזב את העולם הזה. אלי ויזל נגע ללבי. זה היה בשנת 2009, לאור היום, באו"ם, הנשיא אחמדינג'אד קרא בשקט למחוק את ישראל מהמפה.
כולנו היינו נעולים באולם העצרת. רק דיפלומטים הורשו לצאת מהחדר. כמעט התעלפתי. הייתי עם חברתי היקרה קאייטצי ברטה (Kayitesi Berthe) שבדיוק פתחה את המושב בעדותה על איך זה היה לשרוד את רצח העם נגד הטוטסי ברואנדה. ברטה הייתה נערה בשנת 1994, ובעדותה היא התעקשה על העובדה שעבורה ועבור חבריה בבית הספר ושאר העולם, אלו היו החיים הרגילים בעוד ברואנדה כמיליון טוטסי נהרגו, לאור היום.
15 שנים אחרי רצח העם, אנחנו נעולים בחדר וברטה מתנשפת. זה היה סיוט.
אנשים בחדר מחאו כפיים לאחמדינג'אד. נחנקנו. לקח לנו הרבה זמן לעזוב את את האולם. אני לא זוכר איך הצלחנו לצאת משם אבל אז נתקלנו באלי ויזל.
אני זוכרת איך זה הרגיש מנחם. התרגשתי עמוקות מהחמימות שלו. באותו יום באו"ם, הוא התעקב בכדי לקחת את שתי ידיה הקפואות של ברטה בידיו החמות. הוא נגע בלחייה. היא בכתה.
הוא הובהל על ידי הסובבים אותו אבל הוא לקח את הזמן. הוא חיבק אותה. הוא עשה את אותו הדבר עם אסתר מוז'אוואיו (Esther Mujawayo) שהקדישה את חייה לקורבנות רצח העם ברואנדה ואנוכי. אמר כמה מילים בצרפתית.
אני זוכרת את החום, עיניו ואנושיותו. את המקלט אשר הוא הציע לנו .. רק על ידי המגע שלו.
תודה אלי ויזל.
זה הנאום שהוא נשא ביום השואה לאחר מכן:
http://www.yomhashoah.ch/…/d…/Elie%20Wiesel%20-%20speech.pdf
ברטה המתוקה שלי עזבה אותנו לפני שנה. אנחנו בוודאי היינו משוחחות על זה עכשיו … אני מתגעגעת אליה מאוד.
אני מצטרפת לכל האנשים שאהבו את אלי ויזל ומתפללים לעילוי נשמתו הטובה שינוח על משכבו בשלום".
