הצהרת UN Watch
פאנל בנושא זכויות נשים
מועצת זכויות האדם, מושב 32, 15 ביוני, 2016
הועבר באמצעות גב' ניאן הו
תודה לך, אדוני הנשיא.
באימוץ תכנית 2030 להתפתחות בר- קיימא, האו"ם בהחלטה 70/1 התחייב "לחסל את כל צורות האלימות נגד כל הנשים והנערות במרחבים הציבוריים והפרטיים".
ברצוננו לשתף דוגמאות קונקרטיות וניסיון לאומי רלוונטי אודות המכשולים העומדים בפני הקרבנות היום בהשגת מטרה זו.
בסעודיה בשנת 2006, צעירה בת 19 מקטיף נאנסה 14 פעמים על ידי כנופיה של שבעה גברים. אבל כשהעלתה את המקרה בפני בית המשפט, היא בעצמה נענשה- ב- 200 מלקות ושישה חודשי מאסר.
באיחוד האמירויות הערביות, בשנת 2008, אלישיה גאלי סוממה ונאנסה על ידי עמיתים לעבודה כשעבדה בבית מלון יוקרתי. אבל כאשר דיווחה על כך למשטרה, היא הואשמה בקיום יחסי מין אסור, וישבה בכלא במשך שמונה חודשים.
ורק בשנה הזו, בקטאר, אישה הולנדית בת 22 בשם לורה הייתה בחופשה כאשר המשקה שלה סומם, והיא נאנסה בעודה מחוסרת הכרה. כשדווחה על התקיפה למשטרה הקטרית, היא נעצרה והואשמה בניאוף. ונכלאה למשך שלושה חודשים. בטרם שוחררה השבוע, הורשעה בגין "ניאוף בהסכמה בלתי חוקי". היא נקנסה ב- 3,000 ריאל, ומאסר על תנאי למשך שנה אחת.
לאור האמור לעיל, אני רוצה לשאול חברי ההרכב:
איך אנחנו יכולים להשיג את מטרה 5, לשים קץ לאלימות נגד נשים, כאשר ממשלות באופן קבוע עוצרות, כולאות ומלקות נשים שהן קורבנות אונס?
כל המדינות שהוזכרו הנן חברות נבחרות במועצה זו, ועל כן מחויבות לשמור על הסטנדרטים הגבוהים ביותר של זכויות אדם. אילו אמצעים ניתן לנקוט כדי לשכנע ממשלות אלה שזכויות נשים הן זכויות אדם?
והאם זה לא בעייתי כאשר מי שנועדו להיות שומרי ושופטי העולם לזכויות אדם הם אלה אשר סוטים באי- צדק, ואפילו הרחיקו לכת עד כדי האשמה ודיכוי הקורבנות הנאנסים?
תודה לך, אדוני הנשיא.
**תְשׁוּאוֹת**
[נשיא המועצה:] בלי מחיאות כפיים בבקשה
