Screen Shot 2016-02-25 at 1.08.06 AM

האו”ם והמאבק לזכויות אדם: סיקור מיוחד
מועידת ז’נבה לזכויות אדם ודמוקרטיה 2016

מאת: דייויד לאו

רוזה מריה פאיה, 27, מקדמת הזדהות עם בני עמה, אזרחי קובה, על ידי פעילות פרו-דמוקרטית. היא לוחמת ללא לאות להשיב את תשומת לב העולם לחלקה של ממשלת קובה במותו של אביה, אוסוולדו פאיה, ב- 2012. פאיה ייסד את מפלגת שחרור הנוצרית לפי שלושה עשורים, על מנת להתמודד אל מול המשטר החד- מפלגתי.

אנסאף היידר, אשתו של הבלוגר הסעודי הכלוא ראיף בדאווי, שנידון לעשר שנות מאסר ו1,000 מלקות בגין הקמת פלטפורמה דיון פוליטית ודתית ברשת.

אנסטסיה לין, שחקנית סינית- קנדית ומיס קנדה הנוכחית, שגלמה בסרט סטודנטית שנרצחה בבניין מוזנח שהתמוטט ברעידת האדמה בסיצ’ואן ב- 2008, ובשל כך נמנעה התמודדותה בתחרות מיס תבל על ידי הממשלה הסינית.

שלושת הצעירות הללו היו בין הדוברות בועידית ז’ינבה לזכויות אדם ודמוקרטיה 2016 שנערכה בתחילת השבוע. מתנגדי משטר, קורבנות זכויות אדם, פעילים, דיפלומטים, עיתונאים ומנהיגי סטודנטים התאספו בחסות קואליציה של 25 ארגונים לא ממשלתיים לזכויות אדם. הכנס אורגן על ידי כלבי השמירה של זכויות האדם UN Watch ערב פתיחת המושב השנתי המרכזי של מועצת זכויות האדם של האו”ם.

על פי אתר האינטרנט של משרד הנציב העליון לזכויות אדם, המועצה היא “גוף בין-ממשלתי בתוך מערכת האו”ם האחראי לחיזוק, קידום והגנה על זכויות האדם ברחבי העולם לטיפול במצבים של הפרות זכויות אדם ומגישה המלצות עליהם”.

זה בלתי מתקבל על הדעת, אבל שלושת המדינות בהן נרשם מצב זכויות האדם העגום ביותר ואשר תועדו בועידת ז’נבה ידי שלוש הנשים מקובה, ערב הסעודית, וסין יושבות במעוצה לזכויות אדם המונה 47 חברים.

כפי שציין חתן פרס נובל דייוויד טרימבל בנאום הפתיחה שלו, הם עושים זאת עבור ההגנה שהחברות מקנה להם מפני בדיקה בינלאומית. ערב יום השנה ה -10 של המועצה לורד טרימבל הציג אירועים המתארים את האופי המגוחך של רבים מן ההליכים בה, כגון הפגישה ב- 2009 בה קדאפי הלובי שיבח את קובה של קסטרו על מחויבותה לחופש הביטוי או כאשר כעבור ארבע שנים סין שיבחה את מצב זכויות האדם הסעודית. (האחרונה החזירה לה טובה על ידי ציטוט אודות הטיפול החיובי של סין במיעוטים אתניים).

בכנס נשמעו עדויות דרמטיות מעדים שחוו התעללות הרחק מאור הזרקורים של תשומת הלב הבינלאומית. לי יאנג-גוק, שומר הראש לשעבר של רודן צפון קוריאה קים ג’ונג איל, תיעד את הפער המשווע בין אורח החיים המפואר של קים ג’ונג-און, הכולל 14 בתי נופש, ברכות שחייה עצומות, בידור ובזבזנות, אל מול הטיפול התת-האנושי באלה שהוא ואביו כלאו.

גברים ונשים המוחזקים כאסירים פוליטיים נתונים למשטר של הכאות והרעבה, זאת בנוסף ליום עבודת בכפיה שאורכו לא פחות מ -14 שעות של עבודה אכזרית שבה הם נדרשים למלא מכסות או להיות נתונים לתנאים קשים יותר. רק על ידי הבאת קים ג’ונג-און בפני בית המשפט הפלילי הבינלאומי יוכל העולם ללמוד על המשטר הנפשע שלו.

מדינה נוספת שסיפורה נעלם היא אריתריאה, הנמצאת במזרח אפריקה. ד”ר דניאל ר. מקונן, הינו עורך דין לזכויות אדם, משכיל ושופט אריתריאי לשעבר שהוגלה בגין חשיפת הפרות בוטות של זכויות אדם שבוצעו על ידי ממשלתו. ד”ר מקונן כיהן כיו”ר הוועדה המתאמת שארגנה את הועידה הגדולה ביותר של אריתראים למען דמוקרטיה, שהתקיימה ביוני האחרון בז’נבה. הוא הביע “הכרת תודה מעומק הלב”  למארגני הפסגה על ההזדמנות להשתתף “במאבק העולמי לסיום העדר ענישה”, והוסיף כי הועידה היא אחד מהפורמים הבודדים בעולם שבו הסיפור של ארצו יכול להיאמר.

על אף האיומים על חייו שקבל מתומכי הממשלה בעת שאירגן את ההפגנה הוא טען שזה הפך את עבודתו ל”מאתגרת”. הוא שאל את הקהל, “מי אי פעם זכו לזכויותיהם בחינם?” ד”ר מקונן אשר נחישותו להילחם במערכת שמבוססת על שלטון חוק והביע ביטחון כי מבצעי העבודה הזו בסופו של דבר ינצחו.

האופטימיות הגיע ממחוז לא צפוי. הועידה שמעה את פולינה נמירובסקיה, חוקרת זכויות אדם בתנועת רוסיה הפתוחה, התנועה שהוקמה על ידי מיכאיל חודורקובסקי ב-2014 כדי לחזק את החברה האזרחית במדינה. גב’ נמירובסקיה, שמתמחה בהגנה על זכויותיהם של אסירים פוליטיים, סיפרה כיצד הפכה למעורבת בפוליטיקה חרף האזהרות של הוריה.

על אף הציניות שלה על המערכת, היא הפכה תומכת פעילה בבוריס נמצוב, שאותו היא כיבדה כפוליטיקאי ישר. הרצח המזעזע שלו לפני שנה בצל הקרמלין, אשר יודעי דבר סברו שהרצח הפתיע את פוטין עצמו, “היה הרגע המושלם לעשות שינוי”.

במקום זאת, נמירובסקיה אמרה שזה סימן סוג אחר של נקודת מפנה, מאחר שהקרמלין עכשיו אינו עושה שום מאמץ להסתיר את מעלליו, לשים אנשים חפים מפשע בכלא, כולל מפגינים שלווים.

אבל היא ראתה יותר ויותר אנשים נואשים לשינוי, והיא הציגה מספר מקרים שבהם תנועתה הצליחה לקרוא תיגר על המערכת ולהוציא אסירים לחופשי. הקרמלין, לטענתה, נלחם מלחמה אבודה והם יודעים את זה, “וזה נותן לנו סיבה לתקווה”.

הועידה שמעה פעילה נוספת שקראה תיגר על המערכת, במקרה זה מבחוץ. דריה סאפאי התוודעה למצוקת הנשים ברפובליקה האסלאמית של איראן מאוד מוקדם בחייה, כאשר ננזפה בחצר בית הספר בגיל תשע כשצחקה בקול רם.

רכיבה על אופניים או שחייה נמנעו ממנה. למה זה, תהתה, שנשים צריכים להסוות את עצמם באמצעות קוד לבוש חובה או לקבל את האישור מבעליהן לנסוע או לעבוד?

סאפאי, שנכלאה על ידי המשטר במהלך מרד סטודנטים ב- 1999 מתגוררת כעת בגלות, והיא ייסדה את הקבוצה ‘תנו לנשים איראניות את האצטדיונים שלהם’ בשנת 2014 כדי לסנגר עבור נשים איראניות שהמשטר מונע מהן מלהגיע לאירועי ספורט.

על אף זאת, היא מאמינה במאבק למען שוויון זכויות שבסופו של דבר יגבר על קיצוניות של המשטר, והיא הפריכה את הרעיון כי ליברליזציה בתקופת נשיאותו של חסן רוחאני אפשרית. להפך, תחת שלטונו שלושה מיליון תיקים נפתחו על ידי משטרת הדת ו -40,000 מכוניות הוחרמו בגלל שהנוסעות נחשדו באי לבישת חיג’אב שלהם כמו שצריך.

קמפיין הספורט שלה היה הכרח חרף ההגבלות החדשות של המשטר על נוכחות נשים באיצטדיונים, שעבורם כוחות הביטחון הקימו מחסומים לבידוק כלי רכב. כעת איראן חולקת עם סעודיה הגבלת נשים בדרך זו.

מדינת דיכוי נוספת הנחשבת על ידי רבים כמתמתנת בשל מעורבות ארה”ב בה היא קובה, רעיון שקראה עליו תיגר הפעילה הדמוקרטית רוזה מריה פאיה, בתו של אוסוולדו פאיה המנוח, שמאבקו למען חירויות בסיסיות ודמוקרטיה רב מפלגתית בקובה הפכו אותו ליעד של משטר קסטרו. פאיה טוענת כי הוא שילם בחייו עבור פעילותו, והיא קראה לפתיחת חקירה בינלאומית לבירור מותו ביולי 2012 כאשר, על פי עד ראייה מרכזי, מכוניתו ננגחה מאחור על ידי רכב עם לוחיות רשמיים של ממשלת קובה.

פאיה לעגה לרעיון שהפתיחות שארה”ב מפגינה כלפי קובה לאחרונה הובילה להעצמת החברה אזרחית. בחודש פברואר 2016, היא טענה שאותם מפירי זכויות אדם אשר מדכאים את חופש הביטוי והתנועה, כלאו את מבקריהם והוצאו להורג ללא משפט, הינם עדיין בעלי שליטה מוחלטת של מה שהיא שהגדירה “אומה בשבי”.

המניע שלהם להפתח אל ארצות הברית והאיחוד האירופי הוא למשוך השקעה כספית, אשר הוא מונופול. למה קובה צריכה להיות שונה מסין, אשר ממשיכה לדכא את אזרחיה למרות ההשקעות הזרות העצומות בה? על אף שהמשטר ניסה לכפות על משפחתה לצאת לגלות, פאיה מסרבת לעזוב את האי ולנטוש את המאבק. מוות, הצהירה, לא יותר חזק מאהבה.

 היא ציינה גם כן כי הגיע הזמן לאנשיה לקבוע את גורלם בעצמם. פאיה בקשה מהקהל הבינלאומי להצטרף במתן כוח לעם, וציטטה בפניה נרגשת את אביה המנוח, “כדי לעזור לנו תעוררו סולידריות וזכויות אדם אחרת כל מקום בעולם יהיה בסכנה”.

בועידה הוענקו שני פרסים: הפרס לזכויות נשים ניתן לויאן דחילחברת הפרלמנט היזידית היחידה בפרלמנט העיראקי, ויאן אליהן קיזילהאן, פסיכולוג גרמני שהקים מרפאות בצפון עיראק לנשים שנפלו קורבן לדעא”ש.

פרס האומץ הוענק לשני אנשי אופוזיצה מובילים בוונצואלה שנכלאו על ידי משטר מדורו, ראש העיר קראקס אנטוניו לדסמה ומנהיג האופוזיציה לאופולדו לופס. בהענקת הפרס לבני משפחותיהם, נציגת UN Watch סיליה מיצ’וניק ציינה כי רק בגלל המחויבות העמוקה של המשפחות ותומכיהם ברחבי העולם, קולותיהם של האנשים האמיצים האלה לא יושתקו.

מנכ”ל UN Watch, הלל נוייר, הפציר בדיפלומטים שנכחו לדחוף החלטה בפני מועצת זכויות האדם בנושא וונצואלה, דבר שלא נעשה מעולם. וונצואלה היא עוד מפירה סדרתית של זכויות אדם שיושבת במועצה.

במהלך הכנס, נשמעו תחנונים מטעם אסירים פוליטיים. ג’יגמה גולוג אסיר לשעבר, נזיר טיבטי אשר נכלא שלוש פעמים והיה נתון לעינויים אכזריים, פנה אל הקהל לא לשכוח את בני עמו הסובלים תחת ידה של “מדינת טרור”.

עורך הדין לזכויות האדם הבינלאומי עטור השבחים, ובעבר שר המשפטים של קנדה, ארווין קוטלר, הסב את תשומת הלב למקרים של אסירים פוליטיים החל מהבהאים באיראן ועד למנהיג התנועה לאנטי-עבדות במאוריטניה. הוא שיבח את האומץ של פעילים ברחבי העולם הנלחמים עבור אלה שאינם מסוגלים להעיד בעצמם.

בהתייחסו אל עדויות המציגים “עזות ומעוררות השראה” על ידי מי ששילם את המחיר על לחימה למען זכויות האדם שלהם, הלל נוייר מ-UN Watch אמר לקהל כי אם לאחר ששמעו קולות מהדהדים אלה הם עזבו את הכנס להמשך עסקים כרגיל, אז “נכשלנו”.

בפרפראזה להלל הזקן, התנא הקדמון, נוייר הביא את ועידת ז’נבה 2016 לסיומה כשהפציר בכולם לשאול: “אם לא אני, מי? ואם לא עכשיו אימתי?”.

___________

ועידת ז’נבה לזכויות אדם ודמוקרטיה באינטרנט:

Author

unwatch

Related Posts